מהמשאית לעולם הבדיקות


מהמשאית לעולם הבדיקות


שמי דניאל גולד, תושב באר שבע, ובשנים האחרונות עשיתי הסבה מקצועית מקצה לקצה, מהסוג שרואים רק בקולנוע. בעשור האחרון הייתי במשך שבע שנים, כולל שישי ומוצ"ש, נהג של משאית חלוקה בקירור. גמעתי מרחקים אדירים בכל משמרת לילה, שהייתה מתחילה ב-2:00 ונמשכת לעתים אפילו 12 שעות. בין לבין הייתי פורק ומעמיס ציוד במשקל רב. משהו כמו 7 טון סחורה היו עוברים לי בידיים מדי יום. הייתי רחוק שנות אור ממסכי המחשב הגדולים ומכיסאות המשרד הנוחים.
עד שיום בהיר אחד, בעודי נוהג במשאית בדרך לעוד משימה משמימה, החלה לחלחל בי המחשבה שזה ממש לא המקום בו ארצה להיות בשנים הבאות. ידעתי שלא סביר שאזכה בדאבל לוטו, ושעלי לבחור תחום עיסוק חדש, מתוך מגבלה ברורה של השכלה. מתוקף היותי בעל משפחה, מחויבויות כלכליות ולו"ז צפוף של משמרות לילה, תואר אקדמי בכלל לא היה אפשרות שעמדה על הפרק.
התחלתי להתייעץ עם מכרים, לעשות סקרי שוק ובמקביל לחשוב מה באמת יעניין אותי ויגרום לי לקום כל יום בחיוך רחב לעבודה. נקודת המפנה בחיפוש הגיעה מאחותי, שהייתה בזמנו מפתחת תוכנה בכירה. היא חשפה אותי לעולם הזר לי עד אז של בדיקות תוכנה, והייתה משוכנעת שזה יתאים לי. לאחר הסבר קצר על מהות המקצוע, התיישבנו מול המחשב. היא פתחה בפני תוכנה, שנראתה מאוד מסובכת בזמנו והחלה לתחקר אותי מה הייתי בודק בכל אחד מהאלמנטים והפיצ'רים על המסך. למרבה ההפתעה שלי, אפילו עניתי בהיגיון. בלי לשים לב ישבתי שלוש שעות מול המחשב והפלא ופלא – מצאתי את התחום שעניין, ריגש וסחף אותי מהרגע הראשון שהבנתי את מהותו.
השנה שפקדה אותי לאחר מכן הייתה לא פחות מסיוט. עבודת לילה ממושכת ומפרכת בכל קצוות הארץ, לימודי ערב של מקצוע במכללה בתל אביב ובזמן שלא היה לי חיי משפחה עם הילדים ואשתי בבאר שבע. הלימודים היו קשים. כמישהו שעשה הסבה מתחום עיסוק שונה לחלוטין, אני יכול לומר בוודאות שללא למידה אינטנסיבית בנוסף לחומר הלימוד והמון תרגול עצמי בסופי השבוע, לא הייתי מצליח להשתלב בשום אופן בתעשיית ההייטק.
נסו לדמיין הסתגלות לשיח מסוג שונה, ביטויים טכניים שנשמעים כמו סינית למי שלא מבין אותם. שפת תכנות וידע רחב בטכנולוגיות, כלים ותהליכי עבודה היו בשבילי עולם חדש לכל דבר, שיש ללמוד אותו מנקודת ההתחלה.
עד היום אני לא יודע איך עברתי את זה ועוד סיימתי בהצטיינות. אך שום דבר לא הכין אותי למה שיקרה לאחר מכן: חיפוש עבודה בהייטק כתושב הנגב. כשהתעודה המיוחלת בידי, התחלתי לסרוק את אתרי הדרושים בתקווה למצוא משרה רלוונטית למקצוע שלי באזור מגוריי. נחלתי כישלון חרוץ, כי כל אחד יוכל להתרשם שם מהכמות הדלילה של משרות הטכנולוגיה הקיימות בבאר שבע ובסביבה. בחיפוש שארך כחצי שנה הופיעו להן מדי פעם רק משרות בודדות פנויות במקצוע שלי, וגם הן עם דרישה מפורשת לניסיון עשיר ורוחבי, שכמובן לא היה לי בזמנו. לאחר שמיציתי את הדרכים המקובלות – ליזום פניות למגייסים בלינקדאין, לשלוח קורות חיים ערוכות למשרות ולבקש עזרה מחברות השמה, לא נותרה לי ברירה. הרחבתי את חיפושי למרכז הארץ, שעשיר במגוון משרות משלל חברות.
לאור הניסיון הכן עשיר שהיה לי כנהג משאית, המרחק היה קטן עלי. אז לאחר עשרות ראיונות הגעתי לפני כשנה לחברה מדהימה, עם צוות מקצועי, אווירה נהדרת ומנהלים חמים שלא דמיינתי שקיימים. הבנתי שזו משרת החלומות שלי, ולא הפריע לי שהיא בפתח תקווה. חתמתי על חוזה וכיום אני נוסע עם חיוך ענקי 240 קילומטר, שמתפרסים על פני 3 שעות הלוך ושוב על הכביש. ואין מאושר ממני כמהנדס בדיקות תוכנה בחברה מובילה במידע עסקי לחברות ובתשתיות B2B. יש לי שם אתגר למידה מתמשך, הזדמנות להתפתחות מקצועית ובסיס מוצק לרכישת ידע ומיומנויות. בתור אדם סופר היפראקטיבי ומלא אנרגיות, אני גם כותב מאמרים מקצועיים לארגון הבדיקות הבינלאומי ומייעץ לכל מי ששוקלים להיכנס לתחום ה-QA.
אז למה בעצם יש כמות כה קטנה של משרות בתחום ההייטק בדרום? כנראה בגלל שאמנם יש לנו ראש עיר מעולה שדוחף לחדשנות ופיתוח עירוניים, אבל פארק הייטק מתקדם אחד הוא זניח למדי כשיש רבים כמוהו בגוש דן, בכל עיר סמוכה לתל אביב. יכול להיות שעוד סיבה טמונה בעובדה שהחברות הפעילות בבאר שבע הן רק בגדר שלוחות של חברות מהמרכז, שהעתיקו עובדים לסניף הדרומי. יכול להיות שהגורם הוא כלכלי: סניף חדש בוודאי רוצה לגייס אנשים בעלי ניסיון עשיר בתנאי סף נוקשים על מנת להתייצב לפני שהוא פותח את שעריו לבוגרים טריים תושבי הדרום.
אני יכול בהחלט לציין שבזמן האחרון ישנה עלייה במספר המשרות הפתוחות באיזור הדרום. אלא שהצמיחה עדיין רחוקה מהיקף שנותן מענה לכמות הבוגרים. וזו לא בירת הסייבר של ישראל, כפי שיש הטוענים בתקשורת. אז מה מחזיק אותי עדיין בבאר שבע כשאחרים מסיימים לימודים ועוזבים למרכז? בראש ובראשונה זו העיר שבה גדלתי, וככזאת יש לה מקום חם בלבי. זו עיר שמתפתחת לאורך השנים, ונותנת איכות חיים שכדי להגיע אליה בגוש דן צריך משאבים רבים יותר. ולסטודנטים שביניכם, תשקיעו את הנשמה בלימודים, תעבדו קשה ותאמינו בעצמכם. המקרה האישי שלי מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון.

המאמר פורסם ב 12.7.16 כאייטם ראשי במגזין GeekTime

Popular posts from this blog

Alone in battle - How to survive being the only tester in a startup

My road to test automation

צעדים ראשונים - המדריך לבודק המתחיל חלק א